דבש, צוף ופוליטיקה
כתבה מאת ד"ר יהודה בן חור
דבש, צוף ופוליטיקה
"שביל השקדיות" (השביל המחבר את מבוא התאנה עם מבוא הערבה) בשיא תפארתו. לאורך השביל, שקדיות במלוא פריחתן בצבעי לילך וורוד, בצידי השביל פורחים בשלל צבעים, הצמחים החד שנתיים, סביון, חרצית, מקור החסידה, ציפורני חתול ועוד.... וברקע שירת הציפורים.
סימפוניה של קולות וצבעים.
בימים אלה כאשר מזג אויר חמים ונעים והאביב בפתח, הציפורים עסוקות בתהליך החשוב שהטבע מכתיב, פרייה ורבייה. זכרים מכריזים בקול על נחלתם ומחזרים אחר הנקבות, ואילו הנקבות חגות סביב הזכרים ובוחרות את בחיר ליבן. זוגות "נשואים" החלו במרץ לבנות את הקן והכול מלווה בשירה מקסימה.
בין שלל הקולות זיהיתי את קולה, קול מתכתי גבוה ומסתלסל זוהי הצופית. בקצה אחד הענפים עמד זכר, צבע גופו שחור בוהק עם גוונים של ירוק וסגול מתכתי,
לא רחוק מהזכר עמדה הנקבה, צנועה יותר, צבע גופה אפור למעט הזנב שצבעו שחור. גם לזכר וגם לנקבה מקור ארוך וכפוף.
זוהי ציפור זעירה, אחת הציפורים הקטנות בארץ, אורך גופה כ- 10 ס"מ, משקלה כ- 8 גרם.
היא נקראה בעבר "יונק הדבש", שם שניתן לה ככל הנראה על ידי פרופ' ישראל אהרוני (1882 – 1946) שהיה הזואולוג הראשון בארץ ישראל. בשנת 1958 שונה שמה באופן רשמי לצופית, על ידי ועדת שמות מיוחדת שהוקמה כדי לשים סדר בשמות הצמחים ובעלי החיים.
לשינוי השם סיבות שונות: ראשית משום שבצמח יש צוף ולא דבש. שנית, היא אינה יונקת את הצוף אלא מלקקת אותו מתוך הפרחים וכן משום שהיא ניזונה גם מחרקים.
לצופית לשון ארוכה המתפצלת בקצה למעין מכחול, היא מחדירה את לשונה לתוך הפרח ואוספת בעזרתה את הצוף. בפרחים גדולים בהם הצוף חבוי עמוק היא מקצרת את הדרך כשהיא מנקבת חור קטן בצדו של הפרח וכך היא "גונבת" צוף מבלי לגמול לצמח ולהאביק אותו.
הצופית ניזונה גם מחרקים - בין שהם מסתתרים בתוך הפרח או עפים בסביבת הצמח הפורח. החרקים הם המזון העיקרי שהצופיות מאכילות את גוזליהן.
הצופית היא ציפור יציבה המצויה בכל אזורי הארץ, בחורשים, בגני נוי ובנאות מדבר. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הייתה הצופית ציפור נדירה ביותר בארץ, שכנה בעיקר בנאות מדבר, באזור יריחו וים המלח והייתה מוכרת מראייה רק לחוקרים מועטים.
עם גידול הישוב השתנה נוף הארץ, ובסביבות היישובים החל גינון מאסיבי בצמחי תרבות, שכללו גם מינים רבים עם פרחים גדולים וססגוניים העשירים בצוף (למשלט טקומית הכף, היביסקוס סיני ועוד). עקב כך, החלה הצופית להתפשט וכיום היא נפוצה בכל חלקי הארץ, בכל עונות השנה.
שמה המדעי צופית בוהקת - Nectarinia osea. השמות העממיים של הצופית בשפות זרות מרמז על מוצאה בארץ ישראל. בגרמנית הצופית מכונה (Jerichonektarvogel) צופית יריחו, בצרפתית (Souimanga de Palestine), בספרדית (Suimanga Palestino) ובאנגלית (Palestine Sunbird) צופית פלסטינית. הרשות הפלשתינית קפצה על השם, אמצה את הצופית כציפור לאומית והוציאה לכבודה בול הנושא את הכותרת מדינת פלשתין.
שמה הערבי "אבו א(ל) זהר, או "סולטן אל-זהר" שפירושו "מלך הפרחים", מצביע על הקשר ההדוק של הצופית לפרחים.
הצופית היא ציפור סקרנית וחקרנית, המתנועעת ללא הרף, תרה אחר מזון ובוחנת כל חפץ לא מוכר בסביבתה, ולכן קל לפתות אותה להתקרב אל בני אדם בעזרת כלי האכלה שבו מי סוכר או חומר מתוק אחר. ניתן לשים את הכלי בגינה, במרפסת ואף בתוך הדירה.
לצופית קן מיוחד, הקן תלוי כמטוטלת על קצהו של ענף או חפץ אחר. הוא מוסתר ופתחו צר מאוד. כל זה כהגנה מפני טורפים, בעיקר נחשים החומדים את הביצים ואת הגוזלים.
יהודה בן חור